פסק-דין בתיק ת"ק 13540-05-10

לפניי תובענה העוסקת בשאלת היקף אחריותה של חברת שמירה, במקרה של פריצה לנכסו של הלקוח.

1.                  התובע הוא הבעלים של חנות לחומרי בניין ובית, באזור התעשייה שער בנימין (להלן: "החנות").

2.                  הנתבעת 1 היא חברת שמירה והיא מפעילה בין היתר מוקד שמירה.

3.                  בין התובע לנתבעת 1 נחתם ביום 24.9.09 הסכם, שמכוחו הנתבעת 1 היתה אמורה לחבר את התובע למוקד השמירה שלה, וזאת לצורך קבלת התראות על כניסה בלתי מורשית לחנות (להלן: "ההסכם"). בהתאם לאמור בהסכם, הנתבעת 1 הייתה צריכה, עם קבלת האיתות המרתיע "לפעול על פי הנחיות ההפעלה המצויות במוקד או כפי ההנחיות שנקבעו עם המנוי". בהסכם גם נקבע כי התובע ישלם לנתבעת 1 סך של  150 ש"ח מדי חודש בחודשו.

4.                  אין חולק כי הנתבעת 1 אכן חיברה את החנות למוקד, ואף מוסכם שהתובע בניגוד להוראות ההסכם לא שילם דבר לנתבעת 1, עד למועד הפריצה.

5.                  להשלמת התמונה יצוין כי סעיף יד.1. להסכם קובע כי: " אם מנוי יפגר בתשלום כלשהו בלמעלה מ-60 יום, וזאת למרות שקיבל התראה, יהיה ההסכם בטל, והחברה תהא פטורה מכל חובה כלפי המנוי". חרף העובדה שהתובע לא שילם דבר לנתבעת וחלפו למעלה מ-60 יום ממועד ההתקשרות, הנתבעת 1 לא שלחה לתובע הודעה על ניתוקו מהמוקד, ואף לא הודיעה לו על ביטול ההסכם לאור הוראות הסעיף דנן.

6.                  הנתבעת 2 היא חברת שמירה גם כן, ואף היא מפעילה מוקד שמירה, ומעסיקה סיירים ושומרים. הנתבעת 2 התקשרה עם החברה לפיתוח מטה בנימין לצורך מתן שירותי שמירה באזור התעשייה בו נמצאת החנות. 

7.                  בין התובע לנתבעת 2 לא נערך הסכם בכתב, אך ביום 10.12.09 הוציאה הנתבעת 2 לתובע חשבונית בגין שירותי שמירה לשנה שלמה, על פי תחשיב של 150 ש"ח לחודש.

8.                  ביום שבת 20.3.10 ארעה פריצה לחנות. לדברי המשטרה, הפריצה הייתה בשני שלבים: בשעה 01:00 לפנות בוקר ניסרו הפורצים את הסורגים, ובשעה 04:00 הוציאו מהחנות את מתקן הכספומט הנייד והסתלקו מהמקום.

9.                   לטענת הנתבעת 2 במוקד רשף ביטחון (חברת שמירה שלישית, שאינה נתבעת) התקבלו שתי קריאות באותו לילה, בשעות 01:00 ו-04:00, וסייר שנשלח מטעמה לא ראה כל ממצא מחשיד, ועל כן לא דיווח למשטרה או לתובע על הפריצה. לטענת הנתבעת 2 במהלך בסיור שגרתי בבוקר גילה הסייר כי היתה פריצה לחנות ואז הזעיק למקום את המשטרה והתובע.

10.              ביום 22.7.10 הפקידה הנתבעת 2 בחשבונה שיק מהתובע בגין דמי מנוי של שנה שלמה. אין חולק כי המועד לפירעון הרשום על השיק היה יום 20.3.10 אך קיימת מחלוקת מתי וכיצד העביר התובע את השיק לידי הנתבעת.

תמצית טענות הצדדים :

11.              התובע טוען כי מי מהנתבעות התרשלה בשמירה על החנות, ועל כן יש לפצות אותו בגין נזקיו הישירים והעקיפים בסך של 16,184ש"ח. התובע טוען כי החליט לשלם לנתבעות פעם בשנה, במקום חודש בחודשו, ובמועד קבלת החשבונית של הנתבעת 2 נתן שיק דחוי ליום 20.3.10, ואין הוא יודע מדוע הנתבעת הפקידה אותו רק ביום 22.7.10. עוד טוען התובע כי במועד הפריצה, הייתה התראה במוקד של הנתבעת 1 והיא שפנתה לנתבעת 2 כדי שישלחו סייר למקום.

12.              הנתבעת 1 טוענת שההסכם בינה לבין התובע פקע, וזאת בשל העובדה שהתובע לא שילם לה דבר. עוד טוענת הנתבעת 1 שבמהלך חודש דצמבר 2009 התנתק התובע מהמוקד שלה, ובמועד הפריצה לא התקבלה כל התראה אצלה במוקד.

13.              הנתבעת 2 טוענת כי היא לא נתנה שירותי מוקד או אבטחה לתובע במועד הפריצה אלא נתנה שירותי סיור בלבד לחברה לפיתוח מטה בנימין, וזאת מכוח ההתקשרות בינה ובין החברה. הנתבעת 2 טוענת כי השיק של התובע נשלח בדואר והגיע אליה רק ביום 22.7.10 והופקד על ידי מנהלת החשבונות בטעות, שכן לא נכרת כל הסכם לשמירה עם התובע. לטענתה, התובע שלח את השיק מתוך כוונה ליצור מראית עין של הסכם בין הצדדים.

14.              לעניין הפריצה טוענת הנתבעת 2 כי מערכת האזעקה של התובע היתה מחוברת למוקד של חברת רשף ביטחון, וחברה זו הודיעה על ההתראה לנתבעת 2, ששלחה סייר למקום. הסייר פעל כשורה ולא יכול היה לראות את סימני הפריצה עד לשעות הבוקר שבהם היה אור. 

מהלך הדיון :

15.              השאלה הראשונה העומדת להכרעתי היא האם הייתה התקשרות תקפה בין התובע לבין מי מהנתבעות?

16.              אם התשובה לשאלה זו תימצא חיובית, הרי שעלי לדון בשאלת החבות לנזק כתוצאה ממחדלים, לכאורה, בשמירה על הרכוש. ולבסוף עלי לבחון את גובה הנזק שנגרם לתובע.